לגדול בתנועה – התפתחות תינוקות, מגע והורות
כל ילד מתפתח בקצב שלו – למה השוואות הן המלכודת הגדולה ביותר
אחת השאלות שאני שומעת כמעט בכל מפגש עם הורים היא:
“זה בסדר שהוא עדיין לא זוחל?”
או:
“הבן של חברה שלי כבר הולך…”
או:
“כולם אומרים שהיא כבר הייתה אמורה להתהפך.”
אני תמיד מחייכת.
לא כי השאלה לא חשובה.
אלא כי היא כל כך אנושית.
כהורים אנחנו רוצים לדעת שהילד שלנו מתפתח כמו שצריך.
אבל מהר מאוד הדאגה הופכת להשוואה.
וההשוואה היא אחד הדברים שמכניסים הכי הרבה לחץ – גם להורים וגם לילדים.
ספרי ההתפתחות נותנים כיוון – לא תאריך יעד
יש אבני דרך התפתחותיות.
יש גילאים שבהם רוב הילדים מתהפכים, זוחלים, מתיישבים או הולכים.
המידע הזה חשוב.
הוא עוזר לנו לזהות מצבים שבהם כדאי להתייעץ עם איש מקצוע.
אבל הוא לא נועד להפוך את ההתפתחות למרוץ.
לא כל ילד קורא את הספר.
ולא כל ילד בוחר בדיוק את אותו המסלול.
יש תינוק שיתחיל להתהפך מוקדם.
אחר יבלה הרבה זמן על הבטן לפני שיתהפך.
יש תינוק שיזחל חודשים ארוכים.
ויש כזה שידלג על זחילת גחון ויעבור ישר לזחילת שש.
יש מי שיתיישב לפני שיזחל.
ויש מי שיזחל זמן רב ורק אחר כך יתיישב.
כל עוד ההתפתחות מתקדמת, הגוף לומד ומערכת העצבים ממשיכה להבשיל – יש הרבה דרכים נכונות להגיע לאותה מטרה.
גם הגנטיקה וגם הסביבה משפיעות
כל ילד מגיע לעולם עם המטען הייחודי שלו.
יש ילדים שנולדים עם טונוס שרירים גבוה יותר.
יש כאלה שנולדים רגועים יותר.
יש תינוקות שאוהבים תנועה מהרגע הראשון.
ויש כאלה שזקוקים ליותר זמן.
זו הגנטיקה.
אבל היא רק חלק מהסיפור.
החלק השני הוא הסביבה.
כמה זמן הילד מבלה על הרצפה?
כמה הזדמנויות יש לו לנוע?
האם מרימים אותו כל הזמן, או מאפשרים לו לגלות את הגוף שלו?
האם יש משחק, מגע, קשר ותנועה?
אנחנו לא יכולים לשנות את הגנטיקה.
אבל אנחנו בהחלט יכולים ליצור סביבה שתאפשר לילד לממש את מלוא הפוטנציאל שלו.
גם בתוך אותה משפחה – כל ילד הוא עולם אחר
יש הורים שאומרים לי:
“אבל הבן הגדול שלי כבר הלך בגיל עשרה חודשים.”
או:
“אחותו בגילו כבר דיברה הרבה יותר.”
אני תמיד מזכירה להם לעצור רגע.
גם הילדים שלנו לא נולדו אותו הדבר.
כל אחד מהם הגיע לעולם עם גוף אחר.
עם מערכת עצבים אחרת.
עם מזג אחר.
ועם הדרך הייחודית שלו להתפתח.
אחד יהיה זהיר יותר.
השני סקרן ונועז.
אחת תאהב לשכב הרבה על הבטן ולחקור את הגוף.
אחר יעדיף קודם להתבונן בעולם ורק אחר כך להתחיל לנוע.
וזה בדיוק היופי.
גם אם הילדים גדלים באותו בית, עם אותם הורים, אותה אהבה ואותה סביבה – הם לא יהיו זהים.
לכל אחד מהם יש את הקצב שלו.
המסלול שלו.
והאישיות הייחודית שלו.
לכן גם ההשוואה בין אחים אינה הוגנת.
לא כלפי הילד הגדול.
ולא כלפי הילד הקטן.
התפקיד שלנו הוא לראות את הילד שנמצא מולנו
לפעמים, בלי לשים לב, אנחנו מסתכלים על הילד החדש דרך העיניים של הילד הקודם.
אנחנו מצפים שהוא יעשה את אותם הדברים, באותו הזמן ובאותה הדרך.
אבל הוא לא הגיע להיות אחיו.
הוא הגיע להיות הוא.
כשהורים מצליחים לשחרר את ההשוואה, קורה משהו יפה.
הם מתחילים באמת לראות את הילד שנמצא מולם.
להבין מה מסקרן אותו.
מה מחזק אותו.
מה מרגיע אותו.
ומה הקצב שמתאים דווקא לו.
זו אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו.
להרגיש שרואים אותם כפי שהם, ולא כפי שאנחנו מצפים מהם להיות.
ההתפתחות היא לא תחרות
כשאנחנו עסוקים בלבדוק מי כבר הולך, מי כבר זוחל ומי כבר מדבר, אנחנו עלולים לפספס את הילד שנמצא מולנו.
הוא לא מתחרה באף אחד.
הוא רק לומד להיות הוא.
התפקיד שלנו הוא לא לזרז אותו.
אלא ללוות אותו.
להתבונן בו.
לחגוג כל התקדמות קטנה.
גם אם היא נראית קטנה לאחרים.
תינוק שמרגיש בטוח – מתפתח טוב יותר
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בשאלה “מה עוד צריך ללמד אותו”, שאנחנו שוכחים את הדבר החשוב ביותר.
מערכת העצבים של התינוק מתפתחת בצורה הטובה ביותר כשהיא מרגישה בטוחה.
כשיש לו זמן.
כשאין לחץ.
כשלא דוחקים בו.
כשמאמינים בו.
דווקא אז הוא מעז לנסות.
לטעות.
ליפול.
ולקום שוב.
ביטחון הוא הקרקע שעליה ההתפתחות צומחת.
גם אנחנו ההורים צריכים לשחרר את ההשוואות
אני חושבת שהמאמר הזה הוא לא רק על התינוקות.
הוא גם עלינו.
כמה פעמים אנחנו משווים את עצמנו להורים אחרים?
למשפחות אחרות?
לקצב של אחרים?
אולי דווקא הילדים שלנו באים ללמד אותנו שיעור חשוב.
שלכל אחד יש את הזמן שלו.
את הדרך שלו.
ואין צורך למהר.
הדרך הביתה
במשך השנים ליוויתי אלפי תינוקות ומשפחות.
אף אחד מהם לא התפתח בדיוק כמו האחר.
אבל לכולם היה דבר אחד משותף.
כשהייתה להם סביבה בטוחה, הורים קשובים, מקום לנוע בו ואמון ביכולת שלהם – הם מצאו את הדרך שלהם.
וזה אולי השיעור הכי גדול שהילדים מלמדים אותנו.
לא רק איך להתפתח.
אלא איך לסמוך.
על הגוף.
על הדרך.
ועל הזמן.
כי פרח לא פורח מהר יותר אם מושכים אותו.
הוא פורח כשהוא מקבל אור, מים, אדמה טובה וסבלנות.
וכך גם הילדים שלנו.
כל ילד פורח בזמן שלו.
גם אם גדלו באותו בית, עם אותם הורים ואותה אהבה – הדרך שלהם תהיה שונה.
התפקיד שלנו הוא לא להשוות ביניהם, אלא להאמין בכל אחד מהם, ליצור עבורו את התנאים הטובים ביותר לגדול, ולשמוח במסע הייחודי שלו.
כי בסופו של דבר, ההתפתחות אינה מרוץ אל היעד.
היא הדרך שבה כל ילד מגלה את הכוחות שכבר קיימים בתוכו.
ואנחנו, כהורים, זוכים ללכת לצדו – בקצב שלו