לגדול בתנועה – התפתחות תינוקות, מגע והורות
הרצפה היא חדר הכושר הטוב ביותר של התינוק
אחת השאלות שהורים שואלים אותי הכי הרבה היא:
“איזה צעצוע כדאי לקנות כדי לקדם את ההתפתחות של התינוק?”
אני תמיד מחייכת.
כי בדרך כלל התשובה שלי מפתיעה אותם.
אל תקנו עוד משהו.
פשוט תנו לו יותר רצפה.
בעולם שבו יש אינספור מוצרים לתינוקות, קל לחשוב שכדי לעזור לילד שלנו להתפתח אנחנו צריכים לקנות עוד משטח, עוד צעצוע, עוד מתקן, עוד אביזר ש”יעשה את העבודה”.
אבל האמת היא שהגוף של התינוק כבר יודע בדיוק מה הוא צריך.
התפקיד שלנו הוא פשוט לאפשר לו.
המשחק הראשון מתחיל בגוף
לפני שתינוק משחק בקוביות, בפאזלים או במשחקי חשיבה, הוא משחק בגוף שלו.
הוא מגלה את כפות הידיים.
את כפות הרגליים.
הוא מתגלגל.
מתפתל.
דוחף את הרצפה.
מנסה להגיע לצעצוע.
נופל.
ומנסה שוב.
מבחוץ זה נראה כמו משחק פשוט.
אבל בתוך הגוף והמוח שלו מתרחשים תהליכים מופלאים.
כל ניסיון כזה בונה קשרים חדשים במוח.
כל תנועה מחזקת את מערכת העצבים.
כל הצלחה קטנה בונה ביטחון.
זו בדיוק הסיבה שאני תמיד אומרת שהמשחק הראשון של כל ילד הוא התנועה.
הרצפה נותנת את מה שאף מתקן לא יכול לתת
כשתינוק שוכב על הרצפה, יש לו חופש.
הוא יכול לבחור לאן לנוע.
להתהפך.
להושיט יד.
לזחול.
להתגלגל.
לטעות.
ולמצוא לבד את הדרך.
זו למידה אמיתית.
לעומת זאת, כשאנחנו מושיבים אותו במתקנים שונים לאורך זמן, אנחנו מגבילים את האפשרויות שלו.
סלקל.
טרמפולינה.
נדנדה.
הליכון.
כיסאות ישיבה.
לכל אחד מהם יש מקום, כשמשתמשים בו במידה ולמטרה מסוימת.
אבל הם אינם יכולים להחליף זמן תנועה חופשי על הרצפה.
דווקא על הרצפה נבנים שרירי הליבה.
מתפתחת מערכת שיווי המשקל.
מתחזקת חגורת הכתפיים.
ונבנים כל היסודות שעליהם תישען ההתפתחות בהמשך.
זמן בטן הוא מתנה
אם יש דבר אחד שאני מאחלת לכל תינוק, זה הרבה מאוד זמן על הבטן.
לא כי זו “משימה” שצריך לסמן עליה וי.
אלא כי זו אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים לתת לו.
על הבטן הוא לומד להרים את הראש.
להפעיל את שרירי הגב.
לחזק את חגורת הכתפיים.
להשתמש בידיים.
להעביר משקל.
להתהפך.
לזחול.
כל שלב כזה בונה את השלב הבא.
לפעמים תינוקות פחות אוהבים להיות על הבטן.
וזה בסדר.
גם כאן לא צריך להילחם.
אפשר להתחיל בכמה שניות.
לשכב מולם.
לחייך.
לשיר.
להניח צעצוע פשוט מול העיניים.
לאט לאט הגוף שלהם מתחזק, והזמן הזה הופך להיות טבעי ונעים יותר.
גם בטיול בעגלה – לא חייבים למהר לעבור לטיולון
אחת השאלות שאני שומעת לא מעט היא:
“מתי כבר אפשר להעביר לטיולון?”
הרבה הורים ממהרים להעביר את התינוק מהאמבטיה לטיולון, מתוך מחשבה שכך יהיה לו מעניין יותר לראות את העולם.
אבל דווקא בשלבים הראשונים אין צורך למהר.
האמבטיה מאפשרת לתינוק לשכב במנח שתומך בגוף שלו, ובזמן הערות, כאשר הוא בהשגחת ההורה ובהתאם להוראות היצרן של העגלה, אפשר לעודד אותו לשהות על הבטן בתוך האמבטיה אם הדבר מתאפשר בצורה בטוחה.
זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת לעוד זמן בטן.
הפעם לא בבית, אלא תוך כדי טיול.
הוא מרים את הראש.
מסתכל על העצים.
עוקב אחרי האור.
מקשיב לציפורים.
רואה אנשים חולפים.
ובדרך הטבעית ביותר מחזק את שרירי הצוואר, חגורת הכתפיים ושרירי הליבה שלו.
לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו מקדמים את הילד כשאנחנו ממהרים להעביר אותו לשלב הבא.
אבל בהתפתחות, לא תמיד “יותר מוקדם” הוא גם “יותר טוב”.
כשהתינוק מקבל מספיק זמן בכל שלב, הוא בונה בסיס חזק ויציב יותר לשלב הבא.
פחות גירויים – יותר למידה
אנחנו חיים בעולם שמציע אינסוף גירויים.
צעצועים שמנגנים.
אורות צבעוניים.
מסכים.
אביזרים שנועדו “להפעיל” את התינוק.
אבל מערכת העצבים של התינוק עדיין לומדת לארגן את כל המידע שמגיע אליה.
כשיש יותר מדי גירויים, היא פשוט מתעייפת.
דווקא המשחקים הפשוטים הם אלו שמאפשרים למוח ללמוד.
כדור.
מטפחת.
בקבוק פלסטיק ריק.
כף עץ.
קופסת קרטון.
אלו יכולים להיות המשחקים הטובים ביותר.
לא בגלל שהם יקרים.
אלא בגלל שהם משאירים מקום לסקרנות.
לדמיון.
ולחקירה.
המשחק הוא העבודה של הילד
לפעמים נדמה לנו שילדים “רק משחקים”.
אבל עבורם, המשחק הוא העבודה החשובה ביותר.
דרך המשחק הם לומדים להכיר את הגוף שלהם.
לפתור בעיות.
ליצור קשרים.
להעז.
להיכשל.
ולהצליח.
כל תנועה.
כל ניסיון.
כל נפילה קטנה.
מלמדים אותם משהו חדש.
אנחנו לא צריכים לשחק במקומם.
אנחנו רק צריכים לאפשר להם לשחק.
גם אנחנו יכולים ללמוד מהם
כשאני מסתכלת על תינוקות משחקים, אני נזכרת כמה אנחנו המבוגרים התרחקנו מהיכולת להיות פשוט נוכחים.
תינוק לא משחק כדי להספיק.
לא כדי להרשים.
לא כדי להגיע לתוצאה.
הוא משחק כי הוא סקרן.
כי הוא נהנה מהדרך.
כי הוא שקוע ברגע.
ואולי זו אחת המתנות הגדולות ביותר שהם מביאים אל החיים שלנו.
להזכיר לנו לעצור.
לשבת על הרצפה.
לנוע.
לצחוק.
ולהיות.
הדרך הביתה
במשך יותר מעשרים שנה אני מלווה תינוקות והורים בתחילת הדרך.
ובכל פעם מחדש אני נזכרת שהדברים החשובים ביותר להתפתחות אינם הדברים היקרים ביותר.
לא צריך חדר משחקים מלא.
לא צריך עשרות צעצועים.
לא צריך לרוץ לקנות כל מוצר חדש שיוצא לשוק.
מה שתינוק באמת צריך הוא הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים.
רצפה בטוחה.
מרחב לנוע.
הרבה זמן על הבטן.
מגע.
חיבוק.
שיר פשוט.
חיוך.
והורה שנמצא איתו באמת.
בסופו של דבר, ההתפתחות אינה מתחילה בצעצוע חדש.
היא מתחילה במקום שבו הילד מרגיש בטוח מספיק לחקור את העולם.
ואנחנו לא צריכים למהר להעביר אותו לשלב הבא.
לא למהר להושיב.
לא למהר להעמיד.
לא למהר להעביר לטיולון.
לא למהר לקנות עוד ועוד גירויים.
הילדים שלנו יגדלו גם בלי שנזרז אותם.
אבל אם ניתן להם זמן, מרחב, תנועה, מגע ונוכחות – הם יבנו גוף חזק יותר, מערכת עצבים מאוזנת יותר וביטחון שילך איתם לכל החיים.
כי בסופו של דבר, ההתפתחות אינה רשימת הישגים.
היא הדרך שבה ילד מגלה את העולם ואת עצמו.
ואנחנו, כהורים, לא צריכים לסלול עבורו את הדרך.
אנחנו רק צריכים ללכת לצידו, להאמין בו, ולאפשר לו לצמוח בקצב שלו.
כי לפעמים, הדברים הפשוטים ביותר – רצפה, תנועה, מגע ואהבה – הם אלה שבונים את היסודות החזקים ביותר לחיים.